ההצגה המסורתית אותה כותבים ומעלים בכל שנה תלמידים מכל הקמפוסים של אנקורי, הוצגה שנה שעברה כאירוע מתמשך בטלגרם. ההצגה עוסקת בסיפורם של בני נוער המעלים הצגה ליום הזיכרון על רקע הסלמה במצב הביטחוני, ומתמודדים עם דילמות שעולות מן המצב, ונוגעות בנושאים כמו קדושת המוות, זיכרון ופוליטיקה.

במשך יממה ה"צופים" הצטרפו לקבוצת ווטסאפ בה "שיחקו" התלמידים בדיאלוגים, קבצי סאונד וסרטונים, את סיפור ההצגה, המסתיימת בטקס יום הזיכרון, עם הצפירה.

את המופע התיאטרלי כתבה וביימה סיון ליפשיץ, מנהלת "קמפוס אנקורי תל אביב", בימאית ויוצרת עצמאית, מחנכת, ומורה לתאטרון וספרות. סיון עובדת ומפתחת את החומרים, בשיתוף התלמידים. ההשראה להעלות עבודה תיאטרלית על פלטפורמת טלגרם, הגיעה מההצגה "הגדר" אותה ביים נמרוד דנישמן. ״הגדר״ עלתה לראשונה במהלך פסח, במסגרת "פסטיבל ויראלי", שאצרו ד״ר ליאור זלמסון וד״ר ארז מעיין שלו.

אלמנט נוסף בטקס המסורתי הוא טקס הקראת שמות 35 הנופלים של רשת החינוך. אבי הבר, מייסד רשת אנקורי, מחנך ומורה ותיק לספרות, מספר כבר עשרות שנים את סיפורו של כל נופל, ברשימה שהלכה וגדלה. השנה, תועדו אבי הבר ועוד 6 מורי אנקורי, ע״י רונן קרוק, צלם הבית של אנקורי וזוכה פרס צלם השנה 2019, כשהם מספרים על תחושת האובדן והשכול שחווים מורים, שאיבדו תלמידים.

עוד חלק מרכזי בטקס שעבר אדפטציה למציאות הנוכחית הוא טקס הדלקת הנרות, בו בימים כתיקונם, מוזמן כל מי שמבקש מהקהל, לעלות על הבמה, להדליק נר, ולספר את סיפורו של נופל הקרוב אל ליבו. השנה, כל קהילת אנקורי לדורותיה הוזמנה, תלמידים, מורים ובוגרים להדליק נר וירטואלי בעמוד הזיכרונות באתר, ולספר את סיפורו של הנופל היקר להם.

אסנת הבר קוטון, מנכ"לית רשת החינוך אנקורי: "השאלה לגבי האופן בו מנהלים עם ילדים וילדות את השיח על השכול והזיכרון, באופן שיעורר אותם לחשוב, ויחבר אותם למורכבות הגדולה שמאחורי הטקס הפורמלי, המרוחק, היא שאלה שאנקורי עוסקת בה מאז שנות ה-80. אנקורי פיתחה מסורת של טקסי זיכרון אלטרנטיביים, בהשתתפות קהל, שלאורך השנים עוררו קונפליקט וביקורת, אבל תמיד יצרו שיח מכבד, ונתנו בית למשפחות שכולות ובוגרים שהעדיפו לפקוד את אולם בית החייל, מלא בילדים לבושים לבן, על פני הטקסים הממלכתיים. השנה, האתגר היה להמשיך ולנהל את השיח הביקורתי, מבלי לגרוע מעוצמתו של האירוע הטקסי הגדול, בהשתתפות קהל, ללא התקהלות ובלי חיבוקים. הפלטפורמות הדיגיטאליות אפשרו לנו לפרק את הזיכרון הקולקטיבי לזיכרונות אישיים, ולבנות מהם פסיפס מורכב של שכול ישראלי. השנה אירועי יום הזיכרון באנקורי לא יתחילו ויסתיימו בשעתיים של טקס והצגה, אלא יפתחו שיח שימשך לאורך מספר ימים, על גבי כמה פלטפורמות, בהשתתפות אלפי א.נשים, שיוזמנו לקחת חלק אקטיבי בעיצוב הזיכרון שלנו.  ילדי וילדות בתי הספר של אנקורי ימשיכו את השיחות, ויעבדו את התכנים בפורומים האינטימיים הכיתתיים, עם המחנכים, שהם הא.נשים הכי חשובים במערכה הנוכחית.״