מי אתה, גלבוע כהן?

מאת: רוני בן אבנר ונועה פינק י"ב 2 וי"ב 3.

גלבוע כהן החל השנה לכהן כסגן מנהל קמפוס אנקורי ראשון לציון, רכז שכבת י' וי"א, מחנך, מורה להיסטוריה, מנהל עסקי ומנחה פרויקטים של מנהל עסקי בכיתה י"ב. גלבוע, בן 38, גדל בחולון והתחנך בבית ספר קריית שרת, נשוי ואב לשני ילדים. על "אנקורי" הוא שמע לפני תשע שנים, לאחר שסיים את לימודי ההוראה שלו, כאשר פורסם בעיתון שדרושים מורים ב"אנקורי" קמפוס ראשון לציון, והוא החליט לנסות את מזלו. הוא נפגש עם משה גרדוס, מנהל הקמפוס, שהחליט לתת לו הזדמנות כמחנך. בסופו של דבר גלבוע החליט לעזוב, עבד במשך שבע שנים בתיכון "אורט" והשנה לפי מילותיו, "החלטתי לחזור הביתה".
גלבוע, לפי נתונים הידועים לנו, הוא אוהד שרוף ו"חולה" על פי חבריו לצוות, של קבוצת הפועל תל אביב עד מצב שבארונו אין שום פריט צהוב וגם כך אצל ילדיו. הוא מומחה להכנת מוקפצים, ובפרט "פאד תאי", ומבחינה מקצועית כולם מסכימים, "מורה שתלמידים לא ישכחו לעולם".

הכל התחיל בכיתה י"ב
"כבר מכיתה י"ב אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות בעתיד" מספר גלבוע, כששאלנו אותו איך הגיע אל תחום ההוראה והחינוך. אמנם משפחתו לא התלהבה תחילה, אך דבר זה לא מנע ממנו להמשיך בדרכו ובתחושות הבטן שלו.
המקצוע האהוב עליו ללימוד מבין שלל המקצועות הוא מקצוע ההיסטוריה. מבחינתו יש חשיבות גדולה לא רק להבנת החומר של המורשת היהודית ועם ישראל, אלא להבנת התהליכים שהובילו לכך, "Google לא מספיק כדי להעביר לתלמידים את זה" הוא טוען.
"בגלל התפקיד שלי אני נאלץ לוותר על שעות הוראה שאני מאוד אוהב" גלבוע מספר, אך נתון זה לא גורם לו לוותר על העברת החומר לתיכוניסטים. גלבוע מאמין ש"אנחנו המורים מסתכלים על כל תלמיד כאילו הוא הילד הקטן שלנו, מאמינים בו וביכולותיו ומדריכים אותו ככל שאפשר לא לוותר על עצמו".
היעדים המקצועיים שלו מתחלקים לשלושה:
1. חיבור בין התלמידים לקהילה באופן מתמיד
2. חשיפת המסע לפולין והעלאת אחוזי התלמידים שלוקחים בו חלק
3. חתירה למצויינות והעלאת אחוז הזכאים לבגרות.
גלבוע מאמין בשילוב של שני ציטוטים כמוטו שלו להצלחה "חכם לא נכנס למקום שפיקח יודע לצאת ממנו" ו"כל דבר יש לעשות בצורה הכי טובה שיש".
"אנקורי היא כמו משפחה קטנה" אומר גלבוע, תוך כדי שהוא מסביר שהמבנה והכיתות הקטנות תורמים להרגשה זו, משום שכך יכול המורה להגיע לכמה שיותר תלמידים. עוד הוא טוען כי המורים בצוות לא מרבים לעסוק בחשיבות הוותק שלהם ויותר מונעים למקצוע, והאגו שלהם קטן ככל שאפשר.
"אני זוכר שהצלחתי להניע כיתה שלמה למכור מזון ושתייה לטובת ארגון שנקרא "לשובע", שהוכיח לי שאפשר לתת למען הקהילה ולא רק לקבל", הוא עונה כאשר שאלנו אותו על רגע מרגש עם תלמידים. הוא מוסיף גם שה"תודה" הגדולה שמגיעה בסוף שנה מבוגרים מרגשת אותו, בנימוק של הצלחה בתפקידו ובחירתו בחיים.
כאשר שאלנו אותו על שעות הפנאי מחוץ לכותלי בית הספר, הוא השיב כי בנוסף למשחקי הכדורגל ולצפייה במשחקי הכדורסל, הוא משחק טניס, אוהב מוזיקה ישראלית ואת להקת "Dire straits". הוא מספר לנו בהתלהבות "אני מאוד אוהב סרטים וסדרות של מתח ואקשן כמו 'משחקי הכס', אבל הכי הכי- 'המתים המהלכים'".

"הוא שרוט בקטע של הפועל"
כאשר התרוצצנו במסדרונות בית הספר ושאלנו את חבריו לשולחן העבודה, המורים שלנו, את דעתם עליו הם התחילו בדעה אחת הומריסטית שקדמה לכל- האהדה להפועל תל אביב. "הוא שרוט בקטע של הפועל" מספר משה גרדוס, המנהל. קובי נחום, עוזרו של גרדוס, אפילו מציין כי בחתונתו של גלבוע הוא רקד לצלילי שירי הפועל תוך כדי לבישת הבגדים שמעידים על אהבתו המרובה.
כשהמשכנו לשאול על תכונותיו המקצועיות, כולם הסכימו כי גלבוע הוא מסודר, יצירתי, רגיש ותמיד שם בשבילך. "אני לומדת ממנו כל יום איך להיות מסודרת" מספרת לנו עינב שפירא, מחנכת ומורה לקולנוע וספרות. חלק מהמורים לא מבינים את סוד הקסם של גלבוע – איך התלמידים חוששים ממנו, אך מעריצים אותו כל כך. "הם לא ישכחו אותו לעולם", טוען אסף גבעתי, מחנך ומורה ללשון ואנגלית.
אז מה אתה מאחל לעצמך בהמשך גלבוע, שאלנו אותו והוא ענה בחיוך "שיהיו לי כמה שיותר שנות הוראה מעשירות וחשובות, ושהבוגרים יבואו לבקר אותנו" והחלום? לנהל קמפוס של "אנקורי"