נוודים בהרי ירושלים

דלת האוטובוס נפתחת ואני רץ החוצה. היום שלי צפוי לכלול יותר מ-25 קילומטרים של הליכה, לימוד, בישול, התארגנות ולינת שטח. אני מסתכל אחורה ולא מאמין – אחרי צועדים 14 תלמידים וכל אחד מהם נושא תרמיל גדול ועמוס באוכל, מים, בגדים להחלפה ושקי שינה. זה באמת יוצא אל הפועל! טיול נודד של יומיים בהרי ירושלים, טיול שכולו הליכה בטבע ומסע לימודי אל העבר, אל הסיפורים והשירים של ראשית המדינה.

הרעיון ללמידה מחוץ לכיתה נזרע אצלי לפני שנים כשבני (אז בכיתה ג') חזר מבית הספר ובידו שיעורי בית להורים, לכתוב מה הם זוכרים מלימודי התנ"ך. עצמתי עיניים וניסיתי להיזכר – בכיתה, בלוח, במורה רבקה ועל מה לעזאזל היא דיברה – ללא הצלחה. כל מה שזכרתי היה ריח האזוב בתל עזקה ואת אבי ז"ל אומר – “אתה רואה גיאצ'וק, פה למטה בואדי, בדיוק כאן, כאן אוסף דוד את האבנים לקלע”, או הטיפוס לתבור והסיפור על דבורה, ברק ויעל – “אתה רואה – כאן בעמק בבוץ, שקעו המרכבות – כי היה חורף כמו עכשיו ואתה רואה שהכל בוץ”, או את התצפית מהגלבוע והויכוח שניהלנו הוא ואני בעד ונגד שאול המלך ועוד ועוד. אז הבנתי שהחלום שלי הוא ללמד במקום בו אפשר לראות, להרגיש, להריח ולמשש את חומר הלימוד.

שנים מאוחר יותר, עם הרבה תמיכה מצד מנהל בית הספר יוסי שפרבר והסגנית אסנת ספיר, ובעזרתם של המורים – נועה בר-און אבניאל ואשר אלבו יצאנו בתחילת דצמבר, קבוצה של 14 תלמידים מכיתות י' – יב' למסע נודד חינוכי ולימודי.

גייסנו קבוצה של תלמידים ליומיים הליכה עם ציוד על הגב ממושב בית מאיר (בית מחסיר בתש"ח) דרך רכס המשלטים, דרך בורמה, מצפה הראל וסיימנו במוזיאון השריון בלטרון. חיברנו להם את החומר של הבגרות בהיסטוריה ובספרות – עם השטח, הנוף והמקומות בהם התרחשו האירועים. גם יעדים חינוכיים הצבנו – לקיחת אחריות, תכנון, סיוע הדדי, עצמאות וכמובן דאגה לסביבה ואהבת הארץ. לטיול קדמה סדרה של מפגשי הכנה במהלכם הכינו התלמידים רשימות ציוד, קנו מצרכים תכננו פעילויות, ועוד.

במהלך הטיול כיסינו פרק מתוך הבגרות בהיסטוריה, תוך מיקוד בגזרת ירושלים, לימדנו יצירות ספרותיות מאת יהודה עמיחי, עמוס עוז, ועוד וכמובן הסברנו ושוחחנו רבות על מה שראינו ופגשנו בדרך, במגוון רחב מאוד של תחומי ידע.

למרות ההליכה הארוכה, הגשם השוטף שירד עלינו ביום הראשון השבילים הבוציים והקור, התלמידים עמדו במשימה בגבורה רבה, סייעו האחד לשני, סידרו וניקו אחריהם בכל מקום, בישלו ארוחות ערב ובוקר, גילו אחריות ובגרות, למדו יפה והתנהגו למופת.

גיא כהן